מה דעתכם?
מסכימים עם זה או שלא?
אנחנו מחפשים חוסן. כלשהו.
מי שיגיד שהוא לא מחפש, נטיל בו איזשהו ספק…
הצורך הזה מתגבר בעתות משבר, מלחמה ובכל רגע שמרגיש לנו לא יציב
חוסן בעבודה, עם עצמנו, במערכות יחסים וכמובן כלקוחות
איזה חוסן אנחנו מצפים לקבל כשכבר נעלנו את הנעליים של הלקוח?
איך ארגון שמוכר לנו שירותים ומוצרים שהרבה מהם כבר משולבי בינה מלאכותית,
אמור או צריך להגיב לזה?
אלו שאלות שאין להן תשובה חד משמעית
אני חושבת שהכל מתחיל ביכולת להסתגל לשינוי
בעידן של אי יציבות ודינאמיות אין סופית, השינוי הוא הקבוע
ומי שידע להציע לנו מוצר או שירות עם היכולת לייצר עמידות
והסתגלות לדרישות שלנו במציאות המשתנה,
במסרים וגם בחוויה שלנו, יישאר רלוונטי.
אחרי הכל, כלקוחות, תמיד נעריך עקביות והענות
מעבר לזה יש את המקום הזה של אמון וביטחון
שחשובים לנו בכל אפיק בחיים
אנחנו מחפשים ביטחון, זה צורך בסיסי (עוד מימי מאסלו) שנתקשה להתקדם
להבא אחריו מבלי שנרגיש "שקט" בגזרה הזו
על אחת כמה וכמה כלקוחות, כשנוצר אצלנו האמון במותג שבחרנו
אז יש לנו את הביטחון שהוא ערוך להתמודד עם אתגרי חוסר וודאות
ועדיין לספק לנו שירות עקבי ואמין. זה בהחלט המסלול ליצירת נאמנות איתנו.
יצירת חוסן מבוססת גם על תקשורת יעילה בזמן משבר
בין אם זה שפל כלכלי או משבר מסוג אחר,
תקשורת איתנה בונה אצלנו חוסן בעיקר כשאנחנו סומכים על מישהו או משהו
היכולת של המותג לתקשר איתנו כלקוחות בשקיפות, מהירות ובהירות,
מבסס מערכת ניהול ציפיות הדדית ומזעור השפעות שליליות עתידיות על חווית הלקוח שלנו.
מה מייצר לכם תחושת חוסן לאחרונה?