מותגים, קצת כמו אנשים, צריכים לתקשר איתנו ולמשוך אותנו למערכת יחסים אישית איתם.
בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו, על סמך העדפות וטעם אישי, בוחר למה הוא מתחבר יותר או פחות במותג מסוים.
יש אפילו מי שאומרים שאם הם לא היו קיימים, לא היינו נהנים מהחיים שלנו כמו שאנחנו יודעים ליהנות היום.
אז מה גורם לנו לרצות ואפילו "להתאהב" במותגים?
זה לא דיגיטלי זה פסיכולוגי:
כמו שאנחנו בדרך כלל לא יודעים להסביר איך אנחנו מתאהבים באדם אחר, היחס שלנו דומה גם למותגים.
אהבה וחיבה הם רגשות פסיכולוגיים עמוקים שרוב הזמן גם די חסרי הגיון לחלוטין. החיבור הרגשי שלנו למותג, הוא פשוט לא ממש תהליך רציונלי.
זו לא שאיפה זו אמונה:
שאפתני לחשוב שאם מותגים ישענו רק על תוכן הצעות ייחודיות ללקוח, הם יישמרו סוג של להבה בוערת סביבו.
חיבור רגשי המתפתח עד ל"אהבה" למותג, יבוא לידי ביטוי דרך אמון שהושג לאורך זמן באמצעות המוצרים או השירותים המסוימים שלו, שאותם נעדיף על פני אחרים.
זה לא משפחה וחברים, זה ביזנס:
בעידן הדיגיטלי שלנו, אולי נדמה לנו לפעמים שהיחסים בינינו לבין מותגים, עולים מדרגה למעין קשר "אמיתי".
זו מעין תחושה שמתחזקת נוכח העובדה שהמותג יודע עלינו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים ו"דואג" להופיע כמעט בכל מדיה שאנחנו גם ככה כבר נמצאים בה.
כל והמודעות והקידומים המותאמים אישית, לא תמיד מספקים את הסחורה והרבה פעמים גם גורמים לאפקט הפוך שדרכו אנחנו מתחילים להסתכל על המותג בצורה הפוכה ממה שהתרגלנו.
אהבה למותג, אם אפשר אפילו לקרוא לזה אהבה, נבנית סביב הקשר. הרבה פעמים אנחנו נשבים בקסם שיש בסיפור האטרקטיבי של מותג כזה או אחר.
עבור רובנו כאנשים וכלקוחות, נתמיד באהדה שלנו כלפי מותג כל עוד הוא ימשיך לספק לנו חוויות טובות מבחינתנו.
תמשיך בסטוריטלינג וחוויות המהנות שאתה מייצר ובעיקר- תמשיך לכבד אותי כלקוח. זה מה שאנחנו בעצם חושבים ומרגישים כלפיי המותג. מה דעתכם?