מה נאמר על השילוב בין תבונה, רגישות וסטוריטלינג?

מוקטןןן

כשאנחנו רוצים לדבר ללקוחות שלנו, כדאי שיהיה לנו סטוריטלינג ממש טוב.

כזה שמראה ללקוח שיש לנו עניין במה שהוא צריך, חושב ומרגיש.

שנקדיש לו זמן, שנשקיע בו ומצד שני, שנבין אותו יחסית מהר.

מה אפשר להבין מכל זה?

שנדרש פה איזה שילוב מעניין בין תבונה, רגישות וסיפור טוב.

בכל זאת, אנחנו מושפעים מרגשות הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים וזה גם מה שמניע אותנו בסוף.

אנחנו אולי חושבים שאנחנו יצורים רציונליים אבל בתכלס, אנחנו מסתכלים על תוכן, מוצר או שירות, דרך הסיפור הרגשי שעוטף אותם ואז מנווטים החלטה לפני מה שמתאים לנו.

"החלטות רגשיות", מקבלות משמעות כשמותגים שונים "מתחרים" על הלב שלנו.

חשוב שנבין מה משפיע על הרגשות שלנו בדרך לקבלת החלטה ואיזה ערכים יש דווקא במותג מסוים שמדבר אלינו הרבה יותר מאחרים.

כדי לבנות סטוריטלינג שישרת את המסר והערכים שחשובים ללקוח, כדאי לשים לב ל:

ליבת הרגש – להבין מה המסר שעומד מאחורי החוויה הרגשית שמציעים לנו.

אמון – המידה שאנחנו תופסים את המותג ככזה שייתן "פתרון" לבעיה או לנקודת הכאב שלנו.

פוקוס – הצורך בערכים שמשדרים שישדרו ביטחון והגנה, שמייצרים תחושה שמתייחסים אלינו.

כשיש למותג סטוריטלינג ומסר מסקרנים ומרגשים מספיק, כך נרצה יותר לגלות עליו עוד מידע ולהקדיש לו מידה של זמן ומאמץ. די דומה למה שאנחנו, כלקוחות, מצפים שישקיעו בנו.

מה דעתכם?